משולחנו של מנהל בית הספר – עצמאות

צוות המורים והעובדים שלום,

בסופם של שבועיים של זיכרון לאומי ואישי, עם שוך קרנבל "עצמאות 70" על השמחה שבו והמחלוקות שעורר, זמן לעדכונים.

בשבוע החולף עסקנו בזיכרון. בבית הספר נערך יום זיכרון מרשים ומרגש כשאת הטקס מובילה שכבת יב' וצוות החטיבה בוגרת. הטקס מרכז אליו רבים, 14 משפחות הבוגרים שנפלו, בוגרי בית הספר – בעיקר מהמחזורים האחרונים, ראש המועצה, מנכ"לית המועצה ואנשים נוספים. סה"כ מעל 2000 איש. השנה התרגשתי מהשיחות בכיתות לפני הטקס, אולי בגלל שהוזמנתי לספר באופן אישי בשכבה י' על יורם, אחיה של אימי, שנהרג במלחמת יום הכיפורים. מעבר להתרגשות מהמפגש עצמו, השיחה עם התלמידים חידדה לי מאד את השאלות הבסיסיות בנושא שכול וחינוך: כמה אנו מעמיסים על כתפיהם הצעירות? עם איזה "לקח" הם הולכים הביתה? איך שומרים על האיזון העדין בין העברת הזיכרון והמסורת וחיבורם לסיפור העם והארץ, לבין הרצון שהם יגדלו אזרחים בריאים, בעלי דעה אוטונומית, בעלי רגישות לזולת ולסבלו, הלוקחים חלק ביצירת חברה סובלנית וחומלת, כחלק מרכזי מהבנאדמיות שבהם, מהאנושיות שלהם, מהעתיד שלנו.
אין תחליף לשיח פתוח וכן סביב הנושאים האלו. אני מאמין שהחיפוש אחר השביל החינוכי המתאים, נכון שייעשה בפתיחות להשקפתו של כל אחד מאיתנו ולתהייתם האותנטית של כל תלמידה או תלמיד. יישר כוח לצוות יב' בהובלת אביגיל וגלית סרוסי על העמדת הטקס המרגש.

שבוע לפני כן ציינו בבית הספר, יחד עם כל עם ישראל, את יום הזיכרון לשואה. הטקס הבית-ספרי היה מרשים ומרגש (שכבה יא', בהפקת צוות השכבה בראשות ענת צור לייסטן ותמי רון, יישר כוח!). מעבר לטקס, לשיעורי המחנך, ולהזמנת 5 אנשי עדות בשכבות ז'-יא', קיימנו זו השנה השלישית לשכבה יב' הרצאה של הוועד למלחמה ברצח עם. ההרצאה מתחילה מהכתובת הזועקת במצבה בטרבלינקה "NEVER AGAIN" בכל השפות. והשאלה בתחילת ההרצאה היא: לעולם לא עוד, מה? נוודא שלנו שנית זה לא יקרה? שלאף אחד אחר זה לא יקרה? המרצה הדגיש שהשואה אינה ברת השוואה לרצחי עם אחרים בהיקפה, באידיאולוגיה והשיטתיות של המרצחים, ברדיפה שאינה קשורה במקום ועוד. בכל זאת מדינות האו"ם, שהוקם מיד לאחר המלחמה, חתמו את האמנה הראשונה של הארגון בנושא: מניעת רצח עם ועשיית דין במבצעיו. רק אחריה נחתמה אמנת זכויות האדם. ההרצאה עוסקת ברצח עמים נוספים במאה העשרים ומתעכבת על רצח העם בדרום סודן כרקע לשיחה עם פליטה דרום סודנית שסיפרה את סיפורה. אני חושב שהשיח בנושא זה, בהכנה הנכונה, אחרי מסע לפולין וכל הלמידה הכרוכה בו, מתאים וחשוב.
השנה עוררה התכנית שיח עירני בתוך השכבה שיצא גם לתקשורת, בדבר העיתוי של שיחה כזו דווקא ביום השואה. אני חושב שגם השיח הביקורתי כלפי הבחירה החינוכית הוא לגיטימי. ביום ב' האחרון ערכנו, אורן ואני, שיחה עם תלמידי השכבה בהזמנה פתוחה לשיח. הגיעו כ-50 תלמידים וחצי מהמחנכים והתפתחה שיחה פתוחה ומשמעותית בה הושמעו דעות לכאן ולכאן. הרגשתי גאה מאד ביכולתנו להכיל שיח כזה בנושא חשוב ומשמעותי ואחרי סערה תקשורתית על כל מאפייניה האלימים והרדודים. קיבלתי גם מחלקכם תגובות התומכות בעיתוי והמתנגדות לו, תגובות שהובילו לשיחות מעניינות ומלמדות. אני מניח שלקראת השנה הבאה נברר בתהליך ארוך יותר עם תלמידי השכבה והצוות החינוכי את בחירת העיתוי על מנת לא "למחזר" את הסערה הלא נעימה שהתחוללה בתקשורת.
בשולי הדברים, אני מקווה שהתלמידים למדו גם דבר או שניים לגבי הקלות של הבערת האש ברשתות החברתיות, רדידות השיח ההמוני בהן וההתעניינות האלימה וחסרת ההעמקה של התקשורת.

כ-35 תלמידי יא' אירחו לקראת יום הזיכרון קבוצת נערים ונערות בני גילם מבית ספר יהודי בדרום אפריקה. זו השנה הרביעית בה אנו מארחים משלחת מדרום אפריקה בדרכה חזרה מסיור לימודי בפולין. השנה הם הגיעו אחרי שצעדו עם נשיאנו ועם נשיא פולין ב"מצעד החיים" המיוחד וה"חגיגי" לכבוד חגיגות ה-70 לעצמאותנו. במשך הבוקר ערכו התלמידים היכרות, שוחחו על המסע הטעון לפולין (תלמידינו מתוכננים לצאת אליו בחופשת הקיץ הקרובה) ושמעו את סיפורו של עוז מנדלוביץ' ז"ל, שהועבר להם ע"י אמו אסנת. בחלק השני של היום, הצטרפו כ-20 תלמידים מסכנין, לפעילות ושיח בנושא השוני והדמיון בין בני נוער בחברות שונות. אחד ממובילי הקבוצה מחו"ל, רב על פי תוארו, ציין בפניי בהתרגשות שהוא רואה שינוי לטובה בקשר ביננו לבין תלמידי סכנין. עניתי לו שקשרים בשכבה הנוכחית חזקים יותר כי התלמידים נפגשו בתחילת השנה בסמינר אנגלית בנושא משא ומתן, וארבעה מכל בית ספר יצאו גם למשלחת משותפת בקנדה. החלק המעניין היה לראות כמה חשוב מנקודת מבטו של מנהיג יהודי בחו"ל, לעודד אותנו לפתח את הקשר הזה בין שתי החברות. חומר למחשבה. יישר כוח לרבקה הנסן ואורית סבו שהובילו את ההתארגנות ולרותי גבעתי, יוזמת הרעיון ו"המייסדת" בשנים הקודמות.

קבוצות הרובוטים המצטיינות שלנו קצרו בחודש האחרון הצלחות בתחרויות בארה"ב כשיצגו את ישראל בתחרויות בינלאומיות. עשיריית רובונר חזרה עם פרסים לפני שבוע מקונטיקט, קבוצות הפירסט וה-FTC בילו את הסופ"ש האחרון ביוסטון בתחרות בינלאומית מסכמת. קבוצת הפירסט הגדילה לעשות כאשר לראשונה בתולדותיה, הייתה שותפה לברית שזכתה במקום הראשון בבית שלה (4 בתים) ועלתה ל-16 הקבוצות הטובות בעולם המתחרות ביניהן בטורניר פנימי באחה"צ האחרון של התחרות. הישג מרשים זה מקנה לקבוצה כרטיס מובטח לתחרות בארה"ב גם בשנה הבאה! במשחקי הדירוג (הנקראים "איינשטיין") הקבוצה דורגה במקום החמישי בעולם. כבוד גדול לקבוצה ולבית הספר, המתאים להשקעה המרשימה ארוכת השנים. 
השהייה בחו"ל סיפקה הזדמנות לטקסי יום זיכרון שונים ומשמעותיים. משלחת הפירסט, 26 תלמידים בכיתות י'-יב' בהובלת חיים דריבין, ציינה את היום בטקס עם 500 חברי המשלחות האחרות מישראל בתחרות בהשתתפות אביהו בן-נון, מפקד חיל האוויר לשעבר. משלחת ה-FTC ובה 27 תלמידים מ"אסיף" ו"קציר" ו-9 תלמידים מאורט סלאמה בהובלת עופר רובין, ציינה את היום בטקס פנימי. בעיקר ריגשה העובדה שתלמידים יהודים ובדואים עומדים בטקס משותף, לזכר המחיר המשותף הגדול ששתי החברות משלמות על ביטחון ישאל, ברית דמים. מצורפים דבריו של תלמיד אורט סלאמה בטקס. משלחת ה-FTC חוותה גם קצת פוליטיקה מזרח תיכונית כאשר רובוט לבנוני לא הופיע למשחק שלנו (כנראה רובוט של חזבאללה…), ולעומת זו המשלחת הסעודית והקטארית הזמינו את עופר רובין לקפה משותף.

עד כאן להפעם, אשמח לתגובות,

אמיר